חופש הביטוי
הזכות להביע את השקפותיך ללא פחד מפני השלכות רציניות (כגון מאסר או עונש מוות) היא זכות בסיסית ומוחלטת לכל בני האדם. הזכות הזו לא יכולה, עם זאת, להוות תירוץ כדי לאיים, להטריד, או בכל צורה אחרת לפגוע בזכויות ובחירויות החוקיות של אחרים. דברי שנאה לא נכנסים תחת חופש הביטוי.

הזכות לקיים פולחן דתי/חופש דת
בעוד שמרקסיזם היא השקפת-עולם מטריאליסטית מבחינה פילוסופית, ועקב כך מתייחסת אל דת כלא מדעית, אין ספק שחופש דת הוא זכות בסיסית ומוחלטת עבור כל בני האדם. בתי תפילה, בין אם הם כנסיות, בתי כנסת, מקדשים, מסגדים או אחרת, צריכים להיות זמינים עבור כל מי שרוצים בהם.

הזכות לבחור ולהבחר
סוציאליזם היא בבסיסה אידיאולוגיה דמוקרטית. המילה דמוקרטיה מגיעה מהמילים היווניות "דמוס" (עם) ו"קרטיה" (שלטון או כוח): מילולית, "שלטון העם". קפיטליזם, על אף היותו צעד מתקדם יותר מפיאודליזם, הוא בבסיסו לא דמוקרטי. הכלכלה, שקובעת מגוון דברים, מהאיכות והזמינות של טיפול רפואי וחינוך ועד לאם אנו ישנים תחת קורת גג או ברחוב, לא נשלטת ע"י העם. הקפיטליזם שם את העשירים כאחראים על ניהול הכלכלה, ולפיכך כאחראים על חיינו. סוציאליזם מטיל את האחריות לניהול הכלכלה בידי העם, על ידי הפיכת הכלכלה למנוהלת באופן דמוקרטי. האופן שבו זה מתרחש הוא מגוון ומשתנה בין נטייה פוליטית אחת לאחרת, אך העיקרון הוא זהה: הכלכלה היא חשובה מדי כדי למקמה רק בידיהם של מיעוט קטן מהאוכלוסייה. "דמוקרטיה" תחת קפיטליזם- בפשטות, הבחירה בין שתי מפלגות, שעם אף אחת מהן את.ה לא מסכימ.ה במיוחד, והכנסת פתק עם שמה לקופסה פעם בארבע שנים בתקווה שהפתק שלך לא יהיה אחד מכ-3 מיליון מהפתקים מהם מתעלמים, רק כדי לגלות מאוחר יותר שהפוליטיקאים שהצבעת להם נמכרו לתאגיד הטבק פיליפ מוריס, שתרם 1.6 מיליון דולר למימון הקמפיין שלהם- זו אינה דמוקרטיה. זו הסיבה שהזכות לבחור ולהבחר במערכת דמוקרטית חופשייה , צודקת, כנה ופתוחה- ללא פוליטיקאים קרייריסטים, נפוטיזם, שחיתות או שוחד- היא זכות בסיסית ומוחלטת.נ

הזכות לחינוך
מערכת החינוך, בהיותה המערכת שתפקידה לעזור להפוך אדם לחבר פרודקטיבי, אחראי ובוגר בחברה, צריכה להיות באיכות הגבוהה ביותר, משתנה ומתאימה את עצמה לגילויים האחרונים בתחום מדעי החברה, וזמינה ללא תשלום לכל מי שרוצה בה, מגן חובה ועד לאוניברסיטה. בטווח הארוך, חינוך איכותי משפר את החברה שלנו בכל דרך מדידה. זו הסיבה שהזכות לחינוך היא בסיסית ומוחלטת. הזכות לטיפול רפואי אין זכות בסיסית יותר מהזכות לחיים עצמם. כל בני האדם, ללא קשר בגזע או לאום, דת, כישורים, מעמד חברתי או כלכלי, פעולות מהעבר או הון, זכאים לטיפולם של אנשי רפואה ולקבלת תרופות נאותות כשהם חולים או פגועים פיזית או נפשית. כל ההליכים הרפואיים שאדם צריך כדי לחיות חיים נוחים ללא כאב פיזי או סבל נפשי צריכים להיות זמינים ללא תשלום עבור כל מי שיבקשו אותם. טיפול רפואי, גם נפשי וגם פיזי, הוא זכות בסיסית ומוחלטת.

הזכות למזון ושתייה
העולם בכללותו מפיק אוכל שמספיק כדי להזין את האנושות כולה. למעשה, העולם מפיק מעבר למספיק אוכל. ובכל זאת, מספר האנשים שנמצאים בתת תזונה ברחבי העולם נמצא בעלייה מאז 2014, והגיע לכ- 815 מיליון בני אדם ב2016 (ארגון האוכל והחקלאות של האו"ם, 2017). מדינות עשירות לא רק מתמודדות עם בעיות של השמנת יתר, אלא גם זורקות טונות של פסולת מזון בכל יום. תאגידים פרטיים החליטו שאוכל שלא יכול להימכר (חלב שפג תוקפו ביום, עגבניות שאינן אדומות או מבריקות מספיק, בננות שאינן מעוקלות מספיק) עתידו להיזרק למזבלות, ועליו ישפכו כלור על מנת שהרעבים ומחוסרי הבתים לא יאכלו אותו. לא רק למנוע מזון מהרעבים כשיש לך הרבה ממנו, אלא גם לקיים מאמצים יתרים כדי לוודא שהרעבים לא יוכלו לאכול מהאשפה שלך, זו פעולה ברברית ולא הומנית. זו הסיבה שהזכות למספיק מזון ושתייה כדי לקיים חיים בריאים היא זכות בסיסית ומוחלטת.

הזכות להעסקה וקבלת שכר
תחת סוציאליזם, תמו הימים בהם את.ה יושב.ת מאחורי שולחן במשך 8 שעות ביום אך ורק כדי למלא את כיסו של המנכ"ל שלך. עבודות צריכות להיות, אידאלית, עיסוקים שתורמים באופן כלשהו לתפקוד ולהצלחה של החברה בכללותה. לכל אדם יש את היכולת לתרום לחברה, ולחברה יהיו המשאבים לשלם לכל העובדים שכר נאות. תחת קפיטליזם, אבטלה מועילה לעשירים. תחת סוציאליזם, אבטלה לא מועילה לאף אחד. זו הסיבה שהזכות לעבודה והזכות לשכר על העבודה בהתאם לכמות ואיכות העבודה היא זכות בסיסית ומוחלטת.

הזכות למנוחה ופנאי
עבודת יתר ולחץ מובילים ליותר ימי מחלה, פחות פרודקטיביות, פחות סיפוק מהעבודה, ניכור מוגבר, יחד עם יותר מקרים של דיכאון קליני ואובדנות. הזכות למנוחה ופנאי היא בסיסית ומוחלטת, וצריכה להיות מובטחת על ידי צמצום יום העבודה משמונה לשש שעות עבור הרוב המכריע של העובדים, חופשות שנתיות בתשלום מלא, ומגוון רחב של בידור כגון ספריות, מסעדות, מועדונים, אתרי נופש וכן הלאה.

הזכות לבטחון כלכלי ודיור
בטחון כלכלי מבטיח אורח חיים נוח לכל מי שאינם יכולים לעבוד באופן זמני או קבוע כתוצאה ממחלה, מוגבלות או גיל, הוא מבטיח שהורים טריים יוכלו לקחת הפסקה בשכר על מנת לטפל בילדיהם, ששום משפחה לא תגיע למצב של חוסר יכולת לטפל בילדיה מסיבות כלכליות, ושכל האנשים יוכלו להרשות הכרחים בסיסיים כגון דיור, מזון, ביגוד, טלפון ואינטרנט. ביטחון כלכלי נדרש על מנת שחברה תוכל להיות הומנית, ולפיכך הוא זכות בסיסית ומוחלטת.

אנחנו לא סוציאל-דמוקרטים
הרבה מדינות אירופאיות מקיימות אידיאולוגיה שידועה בתור סוציאל-דמוקרטיה. סוציאל-דמוקרטיה היא אידיאולוגיה שתומכת ב"התערבות כלכלית וחברתית על מנת לייצר צדק חברתי תחת המסגרת של כלכלה קפיטליסטית", ולכן זו אידיאולוגיה קפיטליסטית, ולא אידיאולוגיה סוציאליסטית. סוציאליזם, לפי הגדרתו, מתנגד לקפיטליזם ושואף לפרק את המערכת הקפיטליסטית. בזמן שמדינות סוציאל-דמוקרטיות מצליחות מבחינות מסויימות, הן מסוגלות להציע דברים כמו ביטחון כלכלי לאזרחיהן הודות לזמינות של עבודה זולה מעבר לים במדינות העולם השלישי, ובאמצעות מיסים גבוהים על מעמד הפועלים. אנו כסוציאליסטים מתנגדים לייצוא עבודות למדינות עולם שלישי ומתנגדים למיסוי על האוכלוסייה הכללית. אנחנו מאמינים בבעלות משותפת על המפעלים, שהפרודקטיביות שלהם תשמש על מנת להועיל לכל החברה ולא רק למנכ"לים. מיסים וחלוקה מחדש תוקפים רק את התסמינים של אי-שוויון, לא את הגורם לו. אנחנו לא סוציאל-דמוקרטים. אנחנו לא חברי המפלגה הדמוקרטית. אנחנו לא ברני סנדרס, הילארי קלינטון או ברק אובמה.

אנחנו סוציאליסטים הרבה דברים נאמרו אודותינו, רובם שקריים. האתר הזה נוצר ע"י סוציאליסטים, ואנחנו משתמשים בו על מנת לספר את הצד שלנו. מטרתו העיקרית של אתר זה היא לא להמיר אנשים לסוציאליזם, אלא לחנכם לגבי מה שסוציאליסטים מאמינים בו, ולשלול שקרים שסופרו עלינו. אם את.ה מעוניינ.ת ללמוד יותר, ראה.י את הקישורים למטה.

שאלות נפוצות

האם היו אנשים ידועים וחשובים שתמכו והתבטאו בעד סוציאליזם ו/או קומוניזם?
כן! אלברט איינשטיין, ג'ורג' אורוול, הלן קלר, ליילה ח'אלד, מלאלה יוספזאי, מרטין לותר קינג ג'וניור, נלסון מנדלה, אוסקר וויילד, פרידה קאלו ופבלו פיקאסו הם רק כמה שמות.
"אני משוכנע שיש דרך אחת ויחידה להעלים את הרעות הקשות האלו, והיא באמצעות הבנייה של כלכלה סוציאליסטית, מלווה במערכת חינוך שתהיה מכוונת למטרות חברתיות. בכלכלה כזו, אמצעי הייצור הם בבעלות החברה עצמה ומנוהלים בצורה מתוכננת. כלכלה מתוכננת, שתתאים את הייצור לצרכי הקהילה, תחלק את העבודה בין כל מי שמסוגלים לעבוד ותבטיח קיום נאות לכל גבר, אישה וילד.ה. חינוכו של הפרט, נוסף על קידום יכולותיו הפנימיות והמולדות, יפתח אצלו חוש של אחריות לשאר החברה, כתחליף לפיאור של הכוח וההצלחה בחברה הנוכחית שלנו."
-אלברט איינשטיין, "למה סוציאליזם?", הסקירה החודשית, מאי 1949

למה לי להיות סוציאליסט.ית?
בקצרה, סוציאליזם הוא לאלו מאיתנו שמאמינים שהאנושות צריכה להתנהל באופן מאוחד ומאורגן על מנת להתמודד עם הבעיות של הדור שלנו ואלו שאחריו. סוציאליזם הוא לאלו מאיתנו שעייפים מאיך שחמדנות והון מנהלים את העולם, ומאיך שלמעט מיליארדרים יש יותר כוח להשפיע על העולם מאשר לכל השאר ביחד.
אנחנו העובדים לא משתכרים בהתאם לשווי שלנו. הערך שעובדת מפיקה שווה יותר מהמשכורת שלה. המנהל שלה מנצל אותה ואת העבודה שלה בשביל רווחים- כדי לעשות כסף. במקום העבודה, העובדת חיה תחת הדיקטטורה של המנהל שלה. אין לה חופש ביטוי (היא עלולה להיות מפוטרת אם תגיד את הדבר ה"לא נכון") ואין שום דמוקרטיה; המנכ"ל והדירקטוריון מחליטים על הכל- באופן כללי, העובדים לא מורשים לקבל החלטות, לא עבור עצמם ולא עבור החברה כולה. תחת סוציאליזם, כל העובדים יקבלו את הזכות לקצור את מה שזרעו ולהשתכר בהתאם לערך של העבודה שלהם, כמו גם להחליט באופן דמוקרטי איך פועל מקום עבודתם. העובדים הם אלו שמייצרים, הם אלו שצריכים לקבל את היתרונות. מנכ"לים ומנהלים תאגידיים אחרים לא תורמים לערך של המוצר שמיוצר על ידי החברה, ובכל זאת הם משתכרים פי מאות יותר. כדי שעובד יקבל את אותו השכר שמרוויח המנכ"ל שלו, הוא יצטרך לעבוד במשך 45 שנים.
תוסיפו על זה הנחות מס לעשירים, בונוסים למנכ"לים, העלמות מס וחשבונות בנק במדינות אחרות, ואת העובדה ש-8 אנשים מחזיקים באותו הון שמחזיקה בו כ- 50% מאוכלוסיית העולם כולו ,ונקבל מהר מאוד תמונה די ברורה של כמה שהמערכת הכלכלית הנוכחית שלנו בנויה באופן לא צודק. אבל זה לא המצב במקרה או בטעות: קפיטליזם נועד להיות לא צודק ולא שוויוני.

מהו קפיטליזם?
במטרה להבין למה סוציאליזם הוא הכרחי, אנחנו חייבים קודם להבין מהו בדיוק קפיטליזם. קפיטליזם היא שיטת הייצור השלטת בעולם כיום. קפיטליזם מאפשר בעלות פרטית על אמצעי הייצור, כלומר רכוש (יצרני) פרטי כמו מפעלים ומקומות עבודה אחרים. קפיטליזם מאפשר לכל איש.ה (עם מספיק הון) ליצור עסק ולהפיק כל מה שברצונם, בלי חובה לעשות שום עבודה אמיתית, ובלי שום מחוייבות לשאר החברה.

מה הבעיה של סוציאליסטיות וסוציאליסטים עם קפיטליזם?
סוציאליסטים.ות לא מאמינים שקפיטליזם הוא רשע ביסודו, או שעדיף היה שהוא מעולם לא הומצא. להפך- אם לקחת סוציאליסט.ית ושלחת אות.ה חזרה לתקופת הפאודליזם שלפני המהפכה התעשייתית, הם ללא ספק יתמכו בהקמה של שיטת ייצור קפיטליסטית. קפיטליזם הגביר באופן חד משמעי את התפוקה הגלובלית, והעלה את איכות החיים של מיליוני אנשים שעבדו בעבר בשדות עבור בעלי קרקעות פיאודלים. אבל בדיוק כמו שהתפתחות טכנולוגית מתקדמת ומתפתחת, כך גם החברה צריכה להתקדם ולהתפתח, ואנחנו כסוציאליסטים.ות מאמינים שקפיטליזם היא שיטה שעבר זמנה. אנחנו לא מאמינים שקפיטליזם היא שיטת הייצור הסופית, ואנחנו מאמינים שהקפיטליזם חייב להיות מוחלף במערכת מתקדמת יותר. מבחינה פוליטית, כלכלית ואקולוגית, קפיטליזם הוא לא בר קיימא.
אבל זה מעלה את השאלה: מה היא, בדיוק, הבעיה עם קפיטליזם? עקרונית, השיטה הקפיטליסטית מאפשרת לכל איש.ה (עם הון מספיק) ליצור עסק ולהפיק מה שהם רוצים, איך שהם רוצים, בלי שום יחס לדמוקרטיה במקום העבודה, לחלוקת עבודה שווה (הבעלים לא חייב לעבוד, הוא רק מחזיק בבעלות על העסק), או למה המצב של שאר החברה. לקפיטליסט (בעלים של אמצעי ייצור הון וחבר של המעמד הבורגני או ה"עליון") לא חייב להיות אכפת אם מה שהעסק שלו מפיק מועיל לחברה. כל מה שקפיטליסט צריך לדאוג לגביו הוא אם הוא יוצר רווח. זו הסיבה שסוציאליסטים רואים קפיטליזם בתור, בין השאר, שיטה לא ברת קיימא מבחינת סביבתית; כיוון שלכדור הארץ יש משאבים מוגבלים, ולכל מדינה יש מרחב מוגבל לכמות מוגבלת של מפעלים. תחת קפיטליזם, המפעלים הללו משמשים עבור כל דבר שיכול ליצור רווח, ולא עבור הדברים החיוניים שהחברה באמת צריכה. זה מוביל למצב שבו אנשים שחיים בעוני יכולים להרשות טלפון חכם, אבל לא תמיד ארוחת ערב. החברה הקפיטליסטית מייצרת יותר מדי ממה שאנחנו לא באמת צריכים, ופחות מדי ממה שאנחנו באמת צריכים, כיוון שהחברה הקפיטליסטית מבוססת על רווח לקפיטליסטים, ולא על צרכים אנושיים.
אבל קפיטליסטים וקפיטליסטיות לא מחליטים שהגיע הזמן להפסיק לייצר כסף ברגע בו הם מגיעים להון עצמי מסויים. להפך, קפיטליסטים אף פעם לא מרוצים, וממשיכים לנסות לייצר כמה כסף שאפשר. הבעיה עם זה היא שכסף הוא רק מושג מובנה חברתית, בלי שום ערך אמיתי. כסף בפני עצמו לא שווה כלום, אלא מייצג ערך שקיים איפשהו. אבל הערך הזה אינו אינסופי. קפיטליסטים לא יכולים להמשיך לייצר כסף לנצח, בגלל שבסופו של דבר הם ישלטו בכל הערך שקיים בעולם ויצטרכו להתחיל לקחת כסף מהעניים. ובכל זאת, זה בדיוק מה שקרה: העשירים נעשו עשירים יותר, והעניים הפכו לעניים יותר. ההון העולמי, הערך של העולם, נצבר בין בערך 100 האינדיבידואלים העשירים ביותר בעולם, והצבירה הזו ממשיכה להתרחש. אגירת ההון הזו לא תיפסק מעצמה, צריך לעצור אותה.

אחד מהמבקרים המפורסמים ביותר של הקפיטליזם, כמו גם אחד ממייסדי הסוציאליזם, היה קארל מרקס. לאורך השנים, מרקס תיאר מספר בעיות עם קפיטליזם. להלן רק מספר דוגמאות: עובדים משתכרים נמוך, בעוד שקפיטליסטים מתעשרים. ככל הנראה הבעיה הכי ברורה שהייתה למרקס עם הקפיטליזם היא שהפועלים, שעושים את כל העבודה, מקבלים שכר זעום, בזמן שקפיטליסטים נהיים עשירים. השיטה שבה משתמשים והשתמשו קפיטליסטים מאז שחר הקפיטליזם היא השיטה של אגירה פרימיטיבית ( "Urspüngliche Akkumulation"). העובדים מייצרים משהו במחיר אחד, והקפיטליסטים מוכרים אותו במחיר הרבה יותר גבוה, ובמקביל מצמצמים ככל האפשר את שכרם של העובדים, במטרה למקסם רווחים. הרווח שקפיטליסטים מרווחים כתוצאה מאגירה פרימיטיבית נקרא הערך העודף. אליבא דמרקס, ה"רווח" הזה הוא למעשה גזל, נגנב ע"י הקפיטליסטים מהעובדים החרוצים. מרקס האמין נחושות שלעובדים יש זכות לערך של התפוקה שלהם, ושאלו שעובדים עם אמצעי הייצור צריכים, בעצמם, להחזיק בבעלות על אמצעי הייצור הללו. במילים אחרות, מרקס האמין שכל הפועלים במקום עבודה אחד צריכים להיות הבעלים המשותפים שלו ולהחליט באופן דמוקרטי איך הוא ינוהל. האנשים היחידים שמורשים להיות הבעלים של משהו שיכול לייצר הון הם האנשים שבאמת מייצרים את ההון.

קפיטליזם הוא מנכר- "Entfremdung." מרקס הבין שהעבודה יכולה להיות המקור של האושר הגדול ביותר שלנו, אבל שהקפיטליזם הפך אותה למשהו שכולנו מתעבים. כולם שונאים את ימי ראשון. יום ראשון הוא היום בו אנחנו מאבדים את החופש של סוף השבוע כדי להתחיל לעבוד. אבל למה אנשים שונאים את ימי ראשון? למה אנשים לא נהנים מהעבודה שלהם? למעשה, העבודה המודרנית גורמת לנו לעשות את אותו הדבר לאורך יום שלם, אבל מנכרת אותנו ממה שאנחנו מאמינים שאנחנו יכולים באמת לתרום לחברה. מישהו שרוצה לכתוב סימפוניות עלול להצטרך לעבוד במפעל, כיוון שהוא צריך להרוויח כסף על מנת להרשות מזון ומגורים. ומצד שני, חלק מהאנשים שכן עובדים במקצוע שהם מרגישים שתורם לחברה (לדוגמה, מורות) משתכרים מאוד נמוך עבורו. בעיה נוספת שתורמת לניכור היא שהעבודה המודרנית הפכה למאוד מסויימת. קפיטליסטים ובעלי מפעלים לא רוצים להעסיק בנאים עם ידי זהב כדי שייצרו את הכיסאות במפעל הריהוט שלהם, הם רוצים להצליח להעסיק כמעט כל אחד כדי לייצר רגל אחת של כיסא אחד, ועוד שלושה אנשים על מנת שייצרו את שלוש הרגליים האחרות, כיוון שכך יותר קל לפטר ולהחליף עובד אם יש בכך רווח, או אם התפוקה יכולה לגדול באמצעות התפתחויות טכנולוגיות. עשרה אנשים יכולים להיות מוחלפים במחשב ובמהנדס אחד שיטפל במחשב, מה שמשאיר 9 אנשים מובטלים, הכל למטרת הרווח.

קפיטליזם הוא מאוד לא יציב. ממש מההתחלה שלו, הקפיטליזם מלא במשברים כלכליים. קפיטליסטים עשויים להציג את המשברים הללו כ"יוצאי דופן" ו"נדירים" ו"האחד האחרון יגיע בקרוב", אבל זה רחוק מהאמת, לטענת מרקס, כיוון שקפיטליזם הוא מטבעו בלתי יציב. השיטה הקפיטליסטית סובלת ממשבר של שפע, בשונה מבעבר- כשהיו בעיות של מחסור. הייצור המודרני הוא פשוט יעיל מדי. אנחנו מפיקים יותר מדי: הרבה יותר משאנחנו מסוגלים לצרוך. העבודה המודרנית היא כל כך פרודקטיבית שאנחנו יכולים לתת לכל אדם עלי אדמות בית, מכונית, מספיק אוכל ומים, כמו גם גישה חופשית לבית ספר טוב ובית חולים. אבל לפי החישוב של תוכנית המזון העולמית, יש מעל ל-795 מיליון אנשים בעולם שאין להם מספיק מזון כדי להוביל חיים בריאים ופעילים. ולפי הקמפיין הגלובלי לחינוך, למעל מ-70 מיליון אנשים אין גישה לחינוך. אם היינו מפיקים רק את מה שאנחנו צריכים, במקום, למשל, 24 מותגים שונים של סבון, מעט מאוד מאיתנו באמת יצטרכו לעבוד, ונוכל להבטיח שלאדם הפשוט יש את כל מה שהוא צריך כדי לשרוד. ברגע שבו לאנשים יש מספיק אוכל ומקום לגור בו, אנחנו יכולים להתחיל לדאוג לגבי ייצור של דברים פחות חיוניים.

מהו סוציאליזם?
כשרוב האנשים (בעולם המערבי, כולל אמריקה הצפונית ואירופה) שומעים את המילה "סוציאליזם" הם חושבים על מדינות רווחה סקנדיביות ואירופאיות, בהן יש מיסים גבוהים ותשתיות ביטחון חברתי-כלכלי כאלו ואחרות. זו טעות נפוצה לחשוב שהמדינות האלו סוציאליסטיות. המונח הנכון לתארן הוא "סוציאל-דמוקרטיה", שהיא צורה רוויזיוניסטית של סוציאליזם, שלא תומכת במעבר לשיטת ייצור סוציאליסטית. מכל הבחינות, המדינות האלו הן עדיין קפיטליסטיות; הן תומכות ברפורמה של המצב העכשווי, אך לא במעבר שלם מקפיטליזם לסוציאליזם.
סוציאליזם הוא, למעשה, תאוריה פוליטית וכלכלית שמצדדת בארגון החברה כך שאמצעי הייצור, החלוקה והחליפין מווסתים ונמצאים בבעלות של החברה כולה, במקום להיות בבעלות של ידיים פרטיות. סוציאליסטים מאמינים שלפועלים יש את הזכות "לקצור את מה שזרעו", כלומר, יש להם את הזכות לערך שהם מפיקים, ושלקפיטליסטים שלא עושים דבר מעבר ללהיות הבעלים של חברות, מפעלים, תאגידים וכו', אין שום זכות לגנוב ערך מהפועלים. סוציאליזם היא באופן מובנה אידיאולוגיה אנטי-קפיטליסטית, וסוציאליסטים.ות מאמינים.ות שקפיטליזם היא מערכת מיושנת שצריך להחליף, במטרה שמעמד הפועלים יוכל להשיג חופש אמיתי מדיכוי וניצול.
"סוציאליזם" יכול גם לשמש כמונח מטריה, ולתאר מגוון אידיאולוגיות שתומכות בשיטת ייצור סוציאליסטית. הוא כולל בתוכו גם (אבל לא רק):
- אנרכיזם -קומוניזם
-סוציאליזם דמוקרטי
-סוציאליזם ליברטריאני
-סינדיקליזם
רוב צורות הסוציאליזם מבוססות, או לפחות לוקחות השראה, ממרקסיזם.

מה ההבדל בין סוציאל-דמוקרטיה לסוציאליזם דמוקרטי?
בפשטות, סוציאליזם דמוקרטי מבקש מעבר (מהפכני או רפורמיסטי) משיטת הייצור הקפיטליסטית לשיטת ייצור סוציאליסטית שמלווה במערכת דמוקרטית, בעוד שסוציאל-דמוקרטיה מבקשת גרסה "יותר טובה" של קפיטליזם, שתושג באמצעות רפורמה של המצב הנוכחי, ותאפשר בעלות ממשלתית על (בעיקר) גופים לא רווחיים בחברה ותשתיות ביטחון חברתי כלכלי ורווחה שישולמו באמצעות מיסוי הכלל.
מה הבעיה עם תשתיות ביטחון חברתי כלכלי ורווחה?
אין שום דבר רע בעצם הרעיון של הדבר האלו. עובדתית, סוציאליסטים.ות רוצים.ות יותר רווחה וביטחון חברתי כלכלי עבור העם. סוציאליסטיות שואפות להבטיח שלכולם יש מקום לחיות בו, מספיק אוכל ומים כדי להוביל חיים בריאים, כמו גם גישה חינמית לבתי ספר טובים ובתי חולים, יחד עם עוד דברים (חופשת הורים, חוקי בטיחות בעבודה, חופשת מחלה בתשלום, חופשה בתשלום וכו'). הבעיה שיש לרוב הסוציאליסטיות עם מדינות סוציאל-דמוקרטיות (שמוכרות בכך שהן נותנות לאזרחיהן את כל הזכויות האלו) היא שבתחילה הן נותנות רק חלק מהדברים האלו לאזרחים שלהן (מדינות סוציאל-דמוקרטיות לא מבטיחות דיור ציבורי, למשל), ושכל הדברים הללו משולמים בעיקר באמצעות מיסים.
מס הכנסה גבוה הולך ישירות נגד הרעיון הסוציאליסטי של לאפשר לעובדים לקצור את זרעם. בלקיחת מיסים מהמשכורות שהושגו בעמל רב מהפרולטריון (מעמד הפועלים ומעמד הביניים), המדינה הסוציאל-דמוקרטית הופכת ללא יותר טובה מהמעמד הקפיטליסטי, שמשתמש בשיטות של אגירה פרימיטיבית כדי לקחת בכוח רווח מהעובדים שלהם.
יותר על זה בתחתית העמוד.

מהו מרקסיזם?
מרקסיזם היא השקפת עולם ושיטה של ניתוח חברתי, וגם מגוון של תאוריות פוליטיות וכלכליות שפותחו על ידי קארל מרקס ופרידריך אנגלס. מרקסיזם מתמקד ביחסי מעמדות וקונפליקטים חברתיים, ומשתמש בניתוח מטריאליסטי של ההתפתחות ההיסטורית, ובתפיסה דיאלקטית של שינויים חברתיים. מתודולוגיה מרקסיסטית משתמשת במחקר כלכלי וסוציו-פוליטי ומיישמת אותו בניתוח ובביקורת של התפתחות הקפיטליזם ובתפקידם של מאבקי מעמדות בשינוי כלכלי מערכתי.
בזמן שסוציאליזם וקומוניזם היו קיימים לפני מרקס, הוא ואנגלס היו אלו שהפכו את החלום האוטופי של חברה מושלמת למדע פרקטי. קארל מרקס ופרידריך אנגלס לבדם אחראים על הפצתם של הסוציאליזם והקומוניזם ברחבי העולם, ואפשר לומר בבטחה שסוציאליזם היה נותר אידיאולוגיה אוטופית, לא פרקטית וכמעט בלתי ניתנת ליישום ללא הניתוח המרקסיסטי.

מהו הוא קומוניזם?
קומוניזם הינה אידיאולוגיה חברתית, פוליטית וכלכלית ותנועה שמטרתה האולטימטיבית היא הקמתה של חברה קומוניסטית. חברה קומוניסטית היא השלב האחרון של סוציאליזם (מנקודת מבט מטריאליסטית של ההיסטוריה, ראו: מרקסיזם). קומוניזם מוגדר בתור סדר סוציו-כלכלי שבו ישנה בעלות ציבורית על אמצעי הייצור ואין מעמדות חברתיים, כסף ומדינה. צריך להבחין בין המושג "חברה קומוניסטית" לקונספט המערבי של "מדינה קומוניסטית", כאשר השני משמעו מדינה שנשלטת על ידי מפלגה שדוגלת בגרסה של מרקסיזם-לניניזם. מהו ההבדל בין סוציאליזם וקומוניזם?
בתאוריה מרקסיסטית, סוציאליזם הוא שלב המעבר בין הפלת הקפיטליזם להגעה הסופית לקומוניזם, וסוציאליזם הוא מצב נמוך יותר של קומוניזם.
מדינות "קומוניסטיות" כמו סין, קובה, לאוס, נפאל וויאטנאם מעולם לא טענו שהצליחו להשיג קומוניזם, אבל הן קומוניסטיות מהבחינה שמטרתן (או לפחות המטרה שהן טוענות אליה) היא יצירת חברה קומוניסטית.

אז קומוניסטים הם סוציאליסטים?
כן, כל הקומוניסטים הם בהגדרה גם סוציאליסטים, אבל לא כל הסוציאליסטים הם קומוניסטים. רוב הסוציאליסטים מסכימים שתאורטית, קומוניזם אמור לשמש כשיטת הייצור הבאה אחרי סוציאליזם, אבל אידיאולוגיות סוציאליסטיות שונות מחזיקות ברעיונות שונים לגבי מה היא הדרך להשגת חברה כזו ואיך היא צריכה להראות (ואם היא בכלל ברת השגה). נוסף על כך, הרבה ארגונים סוציאליסטים ומפלגות פוליטיות לא מעוניינים להיות מקושרים למילה קומוניזם, אחרי שברית המועצות והגוש המזרחי שינו לכאורה את משמעותה של המילה קומוניזם מ"חברה גלובלית ללא מדינה, כסף או בעלות פרטית על אמצעי הייצור" ל"מדינה שבה שולטת מפלגה פוליטית מרקסיסטית-לניניסטית".

האם סוציאליסטים.ות מבקשים.ות דמוקרטיה או דיקטטורה?
דמוקרטיה. שום שלב של סוציאליזם לא מבקש בהכרח דיקטטורה. סוציאלסטים כן, לעומת זאת, טוענים למה שנקרא "דיקטטורה של הפרולטריון", אך אסור להתבלבל בין המושג הזה לבין דיקטטורה אמיתית. בתאוריה מרקסיסטית, לכל החברות בהן יש מעמדים כלכליים, יש גם דיקטטורה של אחד המעמדות האלו. בחברה קפיטליסטית, המעמד הבורגני מחזיק בכוח פוליטי על הפרולטריון, ולכן חברה קפיטליסטית יכולה להיקרא דיקטטורה של הבורגנות. מנגד, חברה סוציאליסטית אמורה להישלט על ידי מעמד הפועלים, ולכן היא נקראת דיקטטורה של הפרולטריון, כלומר "שלטון של מעמד הפועלים". אבל הדיקטטורה של הפרולטריון קיימת רק בחברה סוציאליסטית. בחברה קומוניסטית, שהיא חברה ללא מעמדות, אין דיקטטורה של שום מעמד.
הרבה סוציאליסטים מאמינים שזה בלתי אפשר להשיג סוציאליזם דרך דמוקרטיה בורגנית (ליברלית, פרלמנטרית), כיוון שהמערכת הזו עוצבה במטרה להשאיר את הכוח אצל העשירים. אבל זה שגוי לטעון שסוציאליסטים לא רוצים דמוקרטיה. האמת היא, שסוציאליסטים.ות רוצים.ות יותר דמוקרטיה משכבר יש: סוציאליסטים.ות רוצים.ות דמוקרטיה אמיתית שבה ההצבעה והדעה של כל פרט באמת חשובה. סוציאליסטים לא רוצים פשוט דמוקרטיה ישירה יותר (כלומר, לאפשר לאוכלוסייה לשלוט באופן ישיר באיך שהמדינה מנוהלת, במקום לבחור ב"נציג" שממש-ממש מבטיח להצביע בעד האינטרסים שלהם, אבל אין לו שום חובה אמיתית לעשות זאת), אלא גם רוצים לאפשר שליטה דמוקרטית על אמצעי הייצור. זאת אומרת, לאפשר לכל העובדים להחליט דמוקרטית איך ינוהל מקום העבודה, מה מייצרים, עבור כמה כסף מוכרים את המוצר, וכו'.

האם גרמניה הנאצית הייתה סוציאליסטית?
אף על פי שהמפלגה הנאצית התהדרה בכינוי "סוציאליסטית לאומית" (נאציונל סוציאליסטית), היא לא הייתה סוציאליסטית. הנאצים יצרו אידיאולוגיה תאגידית ומעמדית לה הם קראו "סוציאליסטית" במטרה לאסוף תמיכה ממעמד הפועלים (סוציאליזם היה רעיון פופולרי מאוד בגרמניה בזמן ההוא). בפועל, גרמניה הנאצית הפריטה את רוב הכלכלה, הפכה איגודי עובדים לבלתי חוקיים, ושמה קומוניסטים, סוציאליסטים וסוציאל-דמוקרטים במחנות ריכוז יחד עם עוד אזרחים "לא רצויים" כמו יהודים, אנשים לא לבנים, אנשים עם נכויות וכו'.

האם אף אחד לא יורשה להחזיק בכלום תחת קומוניזם?
אם את.ה מפחד.ת שהקומוניסטים הולכים לפרוץ לדירה שלך ולקחת את האקסבוקס שלך כי בוטל הרכוש הפרטי, את.ה יכול.ה לישון בנחת עם הידיעה ש"רכוש פרטי" משמעותו אינה "רכוש אישי". המונח רכוש פרטי מתייחס לאמצעי הייצור (מפעלים, מכונות וכו'), בעוד שרכוש אישי משמעו הדברים שנמצאים בבעלותנו. הבית שלך, המכונית שלך והאקסבוקס שלך הם כולם רכוש אישי, וכולם שייכים לך.

האם שרתים ורופאים יקבלו שכר זהה תחת קומוניזם?
לא, קומוניסטים כולם בעד שעובדים יקבלו את הקרדיט שמגיע להם. רופא תורם לחברה יותר מששרת תורם, ולכן הרופא מקבל שכר יותר גבוה, אבל לשניהם עדיין מגיע אוכל, מים, בית, טיפול רפואי, חינוך, אולי כלי רכב וכו'. הרופא, עם זאת, עשוי לקנות לעצמו דברים יפים יותר, ואולי יקבל יותר ימי חופש וחופשות, פחות שעות עבודה, ועוד כל מיני יתרונות שאינם רק כספיים.
יש גם את ההיבט לפיו מקצועות לא כל כך משמעותיים כמו למשל "שרת" אולי אפילו לא יתקיימו תחת סוציאליזם או קומוניזם, והחובה לנקות תחולק בין האנשים בקהילה מסויימת (למשל מקום עבודה או שכונה).

ולבסוף, קומוניסטים שואפים לבטל את הכסף לחלוטין.

Video

בסצנה הזאת מתוך הסרט "מסע בין כוכבים: המפגש", קפטן פיקארד מסביר לאישה מהמאה ה-21 על כך ש"הכלכלה של העתיד היא קצת שונה" ושכסף לא קיים. פיקארד מתאר איך "צבירת ממון היא כבר אינה הכוח המניע בחיינו" ושבמקום זה "אנחנו עובדים כדי לשפר את עצמנו, ואת שאר האנושות". עם זאת, ביטול הכסף לא יגיע באופן מיידי עם ביטול הקפיטליזם. כסף עדיין יהיה בשימוש בחברה הסוציאליסטית, ככל הנראה למאות שנים. חלק די חשוב בסוציאליזם הוא שעובדות ועובדים כבר לא מנוצלים על ידי המעסיקים שלהם, ויכולים להנות כרצונם מפירות העמל שלהם. לזמן מה, זה ככל הנראה יתממש בתור כסף שאפשר להשתמש בו כדי לקנות כל מיני מוצרים כאלו ואחרים: משחקי מחשב, מכוניות, סיגריות, אוכל יקר וכו'- כל מה שאנשים ירצו. אם סוציאליזם יהפוך לשיטת הייצור השלטת בעולם, ואוטומציה ויעילות יתגברו בקצב הנוכחי, הצורך בכסף, כמו גם במדינות, פשוט יעלם. בשלב הזה, חברה סוציאליסטית תיהפך בהדרגה לחברה קומוניסטית.
שני סרטונים מוצלחים שמומלצים הם Humans Need Not Apply” by CGPGrey" ו- “The Rise of the Machines – Why Automation is Different this Time” by Kurzgesagt. הם מפרטים על כמה שהאוטומציה בחברה הקפיטליסטית הנוכחית שלנו היא קטסטרופלית. אולם, תחת סוציאליזם/קומוניזם, אוטומציה היא שום דבר מעבר ליעילה יותר. היא פשוט תאפשר לאנשים לעשות יותר ממה שהם באמת רוצים, במקום לעבוד במפעל.

האם לא נכשלו כל הניסיונות בסוציאליזם? מה לגבי סטאלין, הגולאגים, והשאר? לא, רבים מהם הצליחו. ברוב המקומות ששמעתם שעברו מהפכה סוציאליסטית, התנאים החומריים השתפרו באופן דרמטי. אילולא היו מהפכות סוציאליסטיות בהרבה מהמקומות האלו, כנראה שלא הייתם שומעים עליהם, או שהם פשוט היו כמו המדינות הקפיטליסטיות העניות באפריקה, דרום אמריקה, ואסיה. כשמגיעות שאלות כמו "האם סטאלין לא היה אחראי למיליוני מיתות?", נדיר שסוציאליסטים.ות מסכימים.ות ביניהם.ן. יש בכלליות שלוש דרכים בהן סוציאליסטים רואים את סטאלין ואת תקופת השלטון שלו:
סטאלין היה דיקטטור ברוטלי שבגד בלנין ובסוציאליזם בכלל.
סטאלין עשה את הכי טוב שיכלת בסיטואציה קשה (מלחמת העולם השנייה).
סטאלין לא היה דיקטטור ותרם רבות לסוציאליזם ולעולם בכלל.
אבל במקום להתחיל לטעון בעד או נגד כל אחת מהעמדות האלה, יהיו המלצות על ספרים שמעלים עמדות שונות בנושא שתוכל.י לקרוא. הקישורים יופיעו בתחתית העמוד הזה.

האם סוציאל-דמוקרטיה, או "המודל הנורדי", יכול לשמש אלטרנטיבה ברת קיימא לקפיטליזם?
סוציאל-דמוקרטיה היא מערכת שלפי הגדרתה, פועלת להשגת צדק חברתי בתוך המסגרת של כלכלה קפיטליסטית. היא לא יכולה לשמש כתחליף לקפיטליזם, היא פשוט גרסה יותר "ידידותית" שלו. עבור רבים, המערכת הסוציאל-דמוקרטית נשמעת כמו פשרה טובה בין קפיטליזם לסוציאליזם. אבל סוציאל-דמוקרטיה היא מערכת שבנויה לא רק על ניצול של עובדים במדינה הסוציאל-דמוקרטית עצמה, אלא גם על ניצול אימפריאליסטי של ארצות "העולם השלישי". סוציאל-דמוקרטיה היא לא ברת קיימא ללא היתרון שמתקבל מעבודה זולה בשאר העולם. אם התנאים עבור עובדים במדינות העולם השלישי ישתפרו (כלומר, עבודת ילדים תיאסר חוקית ויום עבודה של 12 שעות יוחלף בכזה של 6 עד 8 שעות), תנאי המחייה במדינות סוציאל-דמוקרטיות יצנחו.
ביקורות נוספות על סוציאל-דמוקרטיה כוללות את העובדה שהמערכות הדמוקרטיות במדינות סוציאל-דמוקרטיות עדיין משרתות את הבורגנות. העשירים והתאגידים עובדים יום וליל במטרה לבטל כל ניצחון שנחלו הפועלים דרך אמצעים דמוקרטיים (ביטוח בריאות אוניברסלי, חינוך חינם, דמי אבטלה, העלאת שכר המינימום וכו'), והתוצאה היא שכחצי מהפרלמנט בכל מדינה סוציאל-דמוקרטית הוא בורגני, החצי השני הוא סוציאל-דמוקרטי, והם מנהלים ויכוח פוליטי מתמשך של נגמר ואין לו מנצח. העובדה שקדנציה אורכה 4 שנים קצרות רק מחמירה את הבעיה: מפלגה עם רוב פרלמנטרי במדינה סוציאל-דמוקרטית מנסה לעשות ככל האפשר בזמן הקצר ביותר, ולא עושה כלום כשאין לה רוב, כך שלשום מפלגה אין באמת שום התחייבויות לטווח הארוך ופרקטית הן נוטשות לגמרי כל אידיאולוגיה. זה הופך את הפוליטיקה למשחק ספורט שבו אנשים מצביעים לקבוצה האהובה עליהם, לא בגלל סיבות אידיאולוגיות כאלו או אחרות אלא פשוט כי הם מאמינים שזו הקבוצה הכי טובה, או שיש לה את הלוגו הכי יפה, או הסלוגן הכי טוב, או ראש המפלגה הכי חתיך, או פשוט בגלל שהורים שלהם מצביעים למפלגה הזאת.

סוציאליזם/קומוניזם לא יכולים לעבוד בגלל טבע האדם.
מבט מהיר על היסטוריה ואנתרופולוגיה הורס את הרעיון ש"טבע האדם" הוא דבר סטטי ולא משתנה. טבע האדם והתנהגותו הם מושגים שבחלקם פלסטיים (השתקפות של נסיבות היסטוריות ותרבותיות ביחס לשיטת הייצור הספציפית), וראיות לזה נמצאות בפערים העצומים בין ההתנהגויות האנושיות והארגונים החברתיים לאורך תקופות היסטוריות שונות ומיקומים גיאורפיים שונים. החברה האנושית, התנהגות האדם והאידיאולוגיות השתנו לאורך הזמן באותה הדרך בה זנים משתנים גנטית לאורך הזמן.

"להסתכל על אנשים בחברה הקפיטליסטית ולהסיק מהם שטבע האדם הוא אגואיזם, זה כמו להסתכל על עובדים במפעל שבו יש זיהום חריף שהורס את הריאות שלהם ולהגיד שטבע האדם הוא להשתעל." -אנדרו קולייר, מרקס: המדריך למתחיל

הטיעונים לטבע האדם כולם מצטמצמים לעובדה שהאידיאולוגיה השלטת בחברה מעוצבת על ידי היחסים הכלכלים הבסיסיים. במילים אחרות, אנחנו רואים את זה כ"טבעי" לעבוד עבור תמריצים כספיים כיוון שזו די האופציה היחידה שיש לנו כרגע. זה נשמע "טבעי" שצריכות להיות היררכיות כיוון שהן קיימות בעבודות שלנו, בדמוקרטיה שלנו, בבית שלנו הודות ליחסי משפחה פטריארכליים, וכו'. בני אדם נראים חמדנים "מטבעם" כיוון שבלי כסף, אנחנו נגווע ברעב או לא נוכל לשלם שכר דירה, ולכן זה האינטרס שלנו לנסות לאגור כסף תחת המבנה הכלכלי הנוכחי. הקפיטליזם מילולית מכריח קפיטליסטים להתנהג בצורה שנראית כחמדנית, כי אם הם לא יעשו את זה, המתחרים שלהם כן יתנהגו ככה והם ישארו מחוסרי עבודה. זאת פשוט המערכת שהופכת את הדברים האלה לכביכול טבעיים או חיוניים. אבל אנגלס, מרקס ואחרים הוכיחו שהטענות האלה על טבע האדם הן שגויות בכך שהסתכלו על ההיסטוריה. אצל הרבה עמים ילידים באמריקה, לא היה כסף. אם כך, איך הם הצליחו לעשות דברים אם כסף הוא התמריץ היחיד לעבוד? יש עוד המון דוגמאות שהאנושות, במשך מיליוני שנים, פעלה כך או אחרת באופן קהילתי, עם קצת או ללא היררכיות. אם זה "הטבע האנושי", איך זה יכול להיות? איך בני אדם חמדנים יכלו לשתף פעולה ולשרוד במהלך מיליוני שנות המחסור האלו אם הם היו כל כך חמדנים ואנוכיים לחלוטין מטבעם? לשוות לטבע האדם התנהגויות ותכונות על-זמניות בלי להסתכל על ההיסטוריה ובלי לשקול את ההשפעה של הסביבה והיחסים החברתיים שבהכרח משפיעים על ההתנהגות האנושית זה פשטני ולא מדעי, וזה בדרך כלל תירוץ שניתן על ידי חלשי הלב הפוליטי או כל אלו שמרוויחים מהמערכת הכלכלית הנוכחית. אוסיף ואטען שמושקעים מאמצי תעמולה מסיביים במטרה לשלוט בנרטיב הזה ולכפות אותו על המוחות שלנו. אבל לב העניין האמיתי פה, כמו שמרקס יספר לך, הוא שזה בגלל שהמערכת (קפיטליזם) כופה את התנאים האלו עלינו. במטרה להצליח בקפיטליזם, זה בדרך כלל משתלם להתנהג בחמדנות, ובהרבה סיטואציות לא להתנהג בחמדנות משמע להישאר מאחורה ולהסתכן בהפסד. ולהפסיד בקפיטליזם משמעו להיהפך לעבד לחובות, ואם לא אז להיות הומלס, שבור, רעב, ובמילה אחת- מדוכא. וכאן הרעיונות של מרקס נעשים עוצמתיים במיוחד. אם את.ה רוצה לשנות את ההתנהגות הזו- התנהגות חמדנית- אז תצטרך.י לשנות את המערכת שבה נמצא אדם. אם יש לך מערכת (סוציאליזם) שבה תמיד יהיה לך בית, תמיד יהיה אוכל, טיפול רפואי ומים- אז אין צורך להתנהג בחמדנות כדי לשרוד ולחיות חיים עם יושר ומשמעות. מרקס היה טוען שחמדנות תעלם באופן הזה מהמצב האנושי. כך גם לגבי עוני ומלחמה. זה היה הרעיון המסוכן כל כך של קארל מרקס- לא תשנו רק את העולם, אלא את כל המין האנושי.

אף אחד לא ירצה לעבוד תחת קומוניזם.
התמריץ לעבוד נותר אותו אחד שהוא היה מאז ומעולם: זה שמאפשרת שיטת הייצור. אנוכיות היא אינה המניע המרכזי לעבוד בהרבה תקופות. זה מגוחך לחשוב שללא קפיטליזם וקפיטליסטים כולנו פשוט נשב על הידיים בחוסר מעש ונגווע ברעב למוות. הרוב המכריע של ההיסטוריה האנושית התקיים ללא הדברים האלו, במין סוג של קומוניזם פרימיטיבי.
חשבו על זה כך: את.ה ושני חברים גרים בחווה. כולכם צריכים אסם, אז אתם מתאחדים יחד ובונים אסם. מישהי כורתת את העצים, מישהו מכין את התוכניות, מישהי גוררת את העצים למקום בו האסם צריך להיבנות, וכולכם בונים את האסם ביחד. בגלל ששלושתכם צריכים את האסם, ושלושתכם צריכים להשתמש בו, אין שום צורך בהחלפות של כסף לאורך התהליך. אמצעי הייצור של האסם הזה מוחזקים בבעלות שלושתכם באופן משותף. ברכותיי: הרגע לקחת חלק בקומוניזם. זה לא היה כזה מפחיד, נכון? אין שום "מנכ"ל לבניית אסם" שמחליט על השניים האחרים, משלם להם משכורת, ואז הופך לבעלים היחיד של האסם ומחייב אותם בתשלום בכל פעם שהם רוצים להשתמש באסם. כי זה לא יעיל. קפיטליזם הוא לא יעיל. קפיטליזם לא עובד, בגלל "טבע האדם".

סוציאליזם/קומוניזם הם אידיאליסטיים.
זה באמת לא יכול להיות רחוק יותר מהאמת. סוציאליזם מבוסס על מטריאליזם היסטורי ודיאלקטי, במקום על דיאלקטיקה הגליאנית. המשמעות של זה היא שהוא מבוסס על ראיות שמבוססות על הבנה מטריאליסטית של החברה, ועל הקונפליקטים שעולים מתוך אינטרסים מעמדיים שונים- שמתבטאים כקונפליקט פיזי ולאו דווקא כקרב אידיאולוגי. מרקסיזם הוא המקבילה החברתית לשיטה המדעית, הוא אנליטי ומתפתח ומשנה את ניתוחיו בהתאם לשינויים בחברה.

סוציאליזם/ קומוניזם נראים טוב על הנייר, אבל לא עובדים מעשית. כן, הם כן עובדים. באותו האופן שקפיטליזם פועל ופיאודליזם פועל. השאלה היא לא "האם זה עובד?", אלא "איזה מהשיטות עובדות הכי טוב עבור האדם הפשוט?", ומאחר שסוציאליזם היא אידיאולוגיה שנועדה עבור האדם הפשוט, ולא עבור העשירים, וההיסטוריה מראה לנו שרק סוציאליזם הצליח להפוך מדינות פאודליות לא מפותחות לבתי כוח תעשייתים מודרניים בכמה שנים קצרות, זה ללא ספק נכון לטעון שסוציאליזם לא רק עובד, אלא עובד יותר טוב מהחלופות שלו.
השאלה הזו מזכירה לי את הבדיחה "הקומוניזם נראה טוב על הנייר, אך בפועל הוא מחובל בדרך כלל בהפיכה צבאית במימון ה- CIA." ויש בה קצת אמת. בכל פעם שבה סוציאליזם נוסה, ארה"ב התערבה, או באופן ישיר דרך מלחמה נגד מדינות סוציאליסטיות:

מלחמת האזרחים הרוסית 1918-20
מלחמת האזרחים הסינית 1944-49
מלחמת האזרחים היוונית 1944-49
מלחמת הודו-סין הראשונה 1956-54
מלחמת האזרחים הפרגוואית 1947
מקרה החירום במלאיה 1948-60
המרד במאו מאו 1952-60
המהפכה הקובנית 1953-59
מלחמת הודו-סין השנייה 1953-75
משבר מיצר טייוואן הראשון 1954-55
המלחמה האלג'יראית 1954-62
משבר מיצר טייוואן השני 1958
משבר מרכז אמריקה 1960-96
משבר קונגו 1960-65
מלחמת העצמאות האריתראית 1961-91
מרד דהופאר 1962-76
ההתקוממות הקומוניסטית בסאראוואק 1962-90
ההתקוממות בצפון מזרח הודו 1963-היום
מלחמת האזרחים הדומיניקנית 1965
מלחמת האזרחים בצ'אד 1965-79
הקמפיין הבוליביאני 1966-67
המלחמה הקוריאנית השנייה 1966-69
מלחמת הגבול הדרום אפריקאי 1966-90 שנות העופרת 1968-82 (בהן ארה"ב תמכה בנאצים במלחמה נגד מרקסיסטים-
לניניסטים אנטי-פשיסטים)
ההתקוממות הקומוניסטית במלזיה 1968-89
מלחמה אל-וואדיה 1969
הקונפליקט האזרחי בפיליפינים 1969-היום
מלחמת תימן של 1972
מלחמת האזרחים האנגולית 1974-2002
מלחמת האזרחים האתיופית 1974-91
מלחמת האזרחים הלבנונית 1975-90
מלחמת מערב סהרה 1975-91
הכיבוש האינדונזי של מזרח טימור 1975-91
ההתקוממות בלאוס 1975-היום
הקונפליקט האזרחי בטורקיה 1976-היום
מלחמת אוגאדן 1977-78
המלחמה הקמבודית-ווייאטנאמית 1977-91
מלחמת האזרחים המוזמבית 1977-92
מרד האן-די-אף 1978-82
הקונפליקט בין צ'אד ולוב 1978-87
מלחמה התימנית של 1979
המלחמה האפגנית-סובייטית (בה תמכה ארה"ב בקבוצות איסלאמיסטיות "לוחמות חופש" שמאוחר יותר יצרו את אל-קאעידה ודאע"ש)
הקונפליקט הפנימי בפרו 1980-היום
מלחמת האזרחים האפגנית 1989-92

מה אני יכול.ה לעשות אם אני תומכ.ת בהקמה של חברה סוציאליסטית? החלק החשוב הוא ללמוד (הרבה) ולהצטרף לארגון או מפלגה סוציאליסטיים מקומיים. ראו את הפסקה למטה עבור המלצות קריאה. ברגע שאת.ה חבר.ה במפלגה סוציאליסטית, וודא.י שאת.ה באמת מצטרף.ת לפעולות שלהם ומעורב.ת פוליטית. פשוט להיות חבר.ה במפלגה לא באמת עוזר לה מאוד. חפש.י הפגנות ואירועים אזוריים, הניע.י ולמד.י את חברייך על סוציאליזם, אולי אפילו שתף.י את האתר הזה עם חברים. יחד נוכל לבנות עולם יותר טוב, יותר חופשי, יותר דמוקרטי, בו אף אדם לא יצטרך להתקיים ללא מזון, מים, דיור, עבודה, חינוך או בריאות. ובמילותיו העל-זמניות של קארל מרקס:
"הקומוניסטים בזים להסתרת דעותיהם ומטרותיהם. הם מצהירים בגלוי כי ניתן להשיג את מטרותיהם רק על ידי הפלה בכוח של כל התנאים החברתיים הקיימים. תנו למעמדות השולטים לרעוד מפני מהפכה קומוניסטית. לפרולטריון אין מה להפסיד מלבד השלשלאות הכובלות אותם. יש להם עולם לנצח. פועלים מכל העולם, התאחדו!"
-קארל מרקס, המניפסט של המפלגה הקומוניסטית, 1848